* בעל-דין המבקש להביא ראיות לסתור אינו נדרש להוכיח בהכרח שחלה החמרה או הטבה במצבו של הנפגע, אלא די בכך שיוכיח כי חל שינוי מהותי במצבו או למצער שקיים פוטנציאל אמיתי וממשי לכך.

* נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – נכות

המבקשת נפצעה בתאונת דרכים, אשר הוכרה כתאונת עבודה. הבקשה דנא היא בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בגדרה נדחתה בר"ע שהגישה המבקשת על החלטת בימ"ש השלום בה נדחתה בקשת המבקשת להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל. לטענת המבקשת, יש להתיר לה להביא ראיות לסתור מאחר שמצבה השתנה לאחר שנעשתה קביעת ועדת הערר.

ביהמ"ש העליון דן בבקשה כבערעור, וקיבל את הערעור:

סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי אם נקבעה ע"פ כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה ע"פ חוק זה. יחד עם זאת, סיפת סעיף 6ב מסמיכה את ביהמ"ש להתיר לבעל-דין בתביעה ע"פ חוק הפיצויים להביא ראיות לסתור את הקביעה של דרגת הנכות, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו. נקבע שהטעמים המיוחדים כוללים גם טעמים עובדתיים שיש בהם ללמד על שינוי מהותי במצב של הנפגע.

ודוק, בע"ד המבקש להביא ראיות לסתור אינו נדרש להוכיח בהכרח שחלה החמרה או הטבה במצבו של הנפגע, אלא די בכך שיוכיח כי חל שינוי מהותי במצבו ממועד בו ניתנה קביעת הוועדה, או למצער שקיים פוטנציאל אמיתי וממשי לכך. יתכן שיסתבר בהמשך כי שינוי זה לא גרר אחריו גם שינוי בדרגת הנכות, אך עצם קיומו של השינוי המהותי במצב העובדתי מצדיק בחינה חוזרת של מצב הנפגע.

המבקשת הצביעה על מספר התפתחויות עובדתיות שחלו מאז קביעת הוועדה הרפואית, המצדיקות קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור מאחר שיש בהן כדי ללמד על פוטנציאל אמיתי וממשי לשינוי מהותי במצבה של המבקשת. העובדה שלאחר קביעת דרגת הנכות שע"פ הדין נזקקה המבקשת לשני ניתוחים באיבר הפגוע מצביעה על כך שמצבה הרפואי, כפי שעמד לנגד עיני הוועדה, השתנה או טרם התייצב. מדובר בנסיבות חדשות המצדיקות הערכת מצב מחודשת. במצב דברים זה, יש מקום להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור, ואין מקום להפנותה להגשת תביעת החמרה למל"ל.

פסק-דין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.5.2013 (כב' השופטת ע' צ'רניאק), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת א' מני-גור) שבה נדחתה בקשת המבקשת להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל).

רקע והליכים קודמים:

המבקשת נפצעה בתאונת דרכים ביום 10.8.2009. התאונה הוכרה על-ידי המל"ל כתאונת עבודה. המבקשת נבדקה על-ידי ועדות רפואיות מטעם המל"ל (ענף נפגעי עבודה), לרבות ועדת ערר אשר קבעה בהחלטתה מיום 11.5.2011 כי למבקשת נכות צמיתה בשיעור 10 אחוזים בגין הגבלות בתנועת המרפק, אך מאחר שהוועדה החילה בעניינה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956, שיעור נכותה הצמיתה של המבקשת הועמד על 15 אחוזים. המבקשת הגישה לבית משפט השלום בהרצליה, שם נדונה תביעתה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה, בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת ועדת הערר בעיקר מהטעם שהוועדה לא עיכבה את הכרעתה עד לאחר ביצועם של ניתוחים שהמבקשת היתה צפויה לעבור. יצוין, כי הבקשה התייחסה במקורה לשתי תאונות דרכים בהם הייתה המבקשת מעורבת, אך הבקשה דנא מתייחסת אך לקביעות הנוגעות לתאונה מיום 10.8.2009.
בית משפט השלום דחה את בקשת המבקשת. נפסק, כי כלל החומר הרפואי בעניינה של המבקשת עמד לנגד עיני הוועדה, אשר גם שמעה את המבקשת ואת תלונותיה על הכאבים מהם היא סובלת ועל כך שמצבה לא משתפר. עוד ציין בית המשפט, כי הוועדה אמנם לא המתינה עם קביעתה עד אשר המבקשת תנותח, אך בעניין זה אין למבקשת להלין אלא על עצמה, שכן אף שהיא ציינה בפני הוועדה שהומלץ לה לעבור ניתוח נוסף היא לא ציינה שבכוונתה לקבל את ההמלצה וממילא לא ביקשה שהוועדה תמתין עד לאחר הניתוח. נאמר גם, כי ממילא הוועדה לא קבעה את שיעור נכותה של המבקשת בהנחה שהניתוח ישפר את מצבה של המבקשת אלא בהתבסס על מצבה לפני הניתוח. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי אמנם המבקשת טוענת שמצבה החמיר לאחר הניתוח, אך טענה זו עומדת בסתירה לטענה אחרת שלפיה לא חל שיפור במצבה ומה גם שהמבקשת לא המציאה כל תיעוד התומך בטענתה כי מצבה החמיר. בית המשפט סיכם וקבע, כי בעניינה של המבקשת אין הצדקה לחרוג מן ההלכה המושרשת שלפיה "בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת". יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי "לחלופין פתוחה הדרך בפני המבקשת לטעון להחמרת מצב לפני הוועדה". לבסוף נקבע, כי המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ש"ח.
המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום. בהחלטתו מיום 22.5.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקבעו, כי בעניינה של המבקשת לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות שבגינן תתערב ערכאת הערעור בקביעת הערכאה הדיונית בבקשה להביא ראיות לסתור. בית המשפט הדגיש, כי החלטת בית משפט השלום יישמה את אמות המידה שנקבעו בפסיקה בבקשות כגון דא ואין מקום להתערב בקביעתו המנומקת. לבסוף נקבע, כי בכל הנוגע להוצאות שהושתו על המבקשת הרי שהחלטה בעניין זה נמנית על סוגי ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור על-פי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009 (להלן: צו בתי המשפט).

כלפי החלטת בית משפט קמא הוגשה הבקשה דנא.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת שגו הערכאות הקודמות בדחותן את בקשתה להביא ראיות לסתור. לטענתה, לאחר קביעת הוועדה היא נאלצה לעבור שני ניתוחים וחלה החמרה במצבה, אך בשל החלטות הערכאות הקודמות נמנעה הימנה האפשרות להציג תיעוד רפואי רלוונטי שיתמוך בטענותיה. המבקשת טוענת כי די בעובדה שנאלצה לעבור שני ניתוחים נוספים, ובטענותיה להחמרה במצבה בשל הגבלה נוספת על טווח התנועה של מרפקהּ ועל כך שהומלץ לה לעבור ניתוח נוסף, כדי להתיר לה להביא ראיות לסתור ולא היה מקום להפנותה להגשת תביעת החמרה למל"ל. עוד טוענת המבקשת, כי יש לקבל את בקשתה מאחר שהחלטת ועדת הערר התקבלה בלי שעמד בפניה מלוא המידע הרלוונטי על מצבה, ובכלל זאת על הניתוחים הנוספים שנאלצה לעבור והשלכותיהם, כגון: הצלקות שנותרו בעקבות הניתוח והנכויות הזמניות מהן סבלה לאחר הניתוחים ועוד. המבקשת טוענת, כי בקשתה מצדיקה רשות ערעור בשל חוסר האחידות ששורר בפסיקה בנושא האופן הדיוני שבו יש להתמודד עם החמרות במצב הרפואי, לאחר קביעות המל"ל. לבסוף מלינה המבקשת על קביעת בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות שהושתו עליה. לטענתה, מאחר שנושא ההוצאות לא עמד לבדו בבקשה אלא נכלל בטיעון רחב כלפי החלטת בית משפט השלום לדחות את בקשתה להביא ראיות לסתור אזי שניתן להתערב גם בנושא ההוצאות.
המשיבה בתגובתה טוענת כי דין הבקשה להידחות. ראשית טוענת המשיבה, כי דין הבקשה להידחות מאחר שהיא אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לטענת המשיבה, בניגוד לנטען בבקשה, הפסיקה בעניין הבאת ראיות לסתור היא ברורה, אין צורך להבהירה והחלטות הערכאות הקודמות עולות בקנה אחד עם הפסיקה בעניין זה, שכן לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי אכן חלה במצבה החמרה המצדיקה את קבלת בקשתה. עוד טוענת המשיבה, כי יש לדחות את טענות המבקשת בעניין השלכות הניתוחים על מצבה (הצלקות וכדומה) מאחר שטענות אלה כלל לא הועלו בפני הערכאות הקודמותדיון והכרעה
לאחר העיון בבקשה ובתשובה, ובהסכמת הצדדים לכך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. דין הערעור להתקבל. נראה, כפי שטוענת המבקשת, כי אכן יש מקום לחדד ולהבהיר את הפסיקה הנוגעת להבאת ראיות לסתור במצב של טענה לשינוי במצב הרפואי (החמרה או הטבה), לאחר שדרגת הנכות הצמיתה נקבעה על-ידי הוועדות הרפואיות הפועלות במסגרת המל"ל.
כאמור, בענייננו המבקשת טוענת כי יש להתיר לה להביא ראיות לסתור מאחר שמצבה השתנה לאחר שנעשתה קביעת ועדת הערר. המבקשת תומכת את טענתה זו, בין היתר, בכך שלאחר קביעת המל"ל היא נאלצה לעבור שני ניתוחים וייתכן אף שתיאלץ לעבור ניתוח נוסף, נוכח המלצת הרופאים בעניין זה. המבקשת פרשה יריעה רחבה של פסיקה שלפיה יש מקום להתיר לתובע להביא ראיות לסתור במצב שחלה החמרה במצבו ואין מקום להפנותו להגשת תביעת החמרה במל"ל. המשיבים טוענים מנגד, כי פסיקה זו אינה רלוונטית בענייננו מאחר, שכפי שקבע בית משפט השלום, לא הוכח כי חלה החמרה במצבה של המבקשת לאחר הניתוחים. עיון בפסיקה הרלוונטית מעלה כי המבקש להביא ראיות לסתור אינו נדרש להוכיח בהכרח שחלה החמרה במצבו אלא די בכך שיוכיח כי חל שינוי במצבו:"הכל מסכימים שאם חל שינוי במצבו של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו על פי כל דין ועד לדיון בבית המשפט יצדיק שינוי כזה הבאת ראיות לסתור" (רע"א 863/93 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' רחמים, פ"ד מז(4) 815 (1993), ההדגשה הוספה – צ.ז.).בהחלטתה המנחה בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985) ציינה המשנה לנשיא מ' בן-פורת, כי אין מקום ליצור רשימה סגורה של מקרים בהם יותר להביא ראיות לסתור וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. לצד זאת, בר"ע 634/85 הנזכר נקבע גם, כי ניתן לאפיין, בקווים כלליים אמנם, את המקרים בהם יש להתיר הבאת ראיות לסתור, למשל כאשר ישנם "טעמים עובדתיים ברי משקל וחדשים, כגון אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע" (ראו גם ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' אחמד, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991)).מן האמור לעיל אנו למדים כי תובע המבקש להביא ראיות לסתור אינו נדרש להוכיח כי בהכרח חלה הרעה במצבו (או מנגד, הנתבעת לא תידרש במקרים המתאימים להוכיח כי חלה הטבה במצבו של התובע), אלא די בכך שבעל דין יצביע על כך שחל שינוי מהותי במצבו של הניזוק בפרק הזמן שבין מועד קביעת הוועדה לבין מועד הדיון בבית משפט, או למצער על פוטנציאל אמיתי וממשי לכך. אגב, יתכן שיסתבר בהמשך כי שינוי זה לא גרר אחריו גם שינוי בדרגת הנכות, אך עצם קיומו של השינוי המהותי במצב העובדתי מצדיק בחינה חוזרת של מצב הנפגע. בענייננו, אף אם השאלה אם חלה החמרה במצבה של המבקשת נותרה במחלוקת, נראה כי לא ניתן לחלוק שהמבקשת הצביעה על מספר התפתחויות עובדתיות שחלו מאז קביעת הוועדה הרפואית, אשר כשלעצמן מצדיקות קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור מאחר שיש בהן כדי ללמד על פוטנציאל אמיתי וממשי לשינוי מהותי במצבה של המבקשת. העובדה שלאחר קביעת דרגת הנכות שעל-פי הדין נזקקה המבקשת לשני ניתוחים מצביעה על כך שמצבה הרפואי, כפי שעמד לנגד עיני הוועדה, השתנה. יצוין, כי בניגוד לאמור בתשובת המשיבה לבקשה דנא, הניתוח הראשון לא נעשה לצרכים אבחנתיים בלבד אלא היה מדובר בארטרוסקופיה טיפולית. הניתוח השני (אקספלורציה) בוצע בהרדמה כללית וכלל כריתה מינימלית של הקצר הדיסטלי.זאת ועוד, העובדה שהמבקשת נזקקה לשני ניתוחים מצביעה גם על כך שמצבה הרפואי טרם התייצב. נתון זה עומד בניגוד להנחה של הוועדה הרפואית כאשר קבעה את דרגת הנכות הצמיתה של המבקשת. אכן, מהמסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר ההתערבויות הניתוחיות האמורות לא מתקבלת מסקנה ברורה על החמרה או הטבה. כך, למשל, חלה הטבה (לעומת הבדיקה בוועדה הרפואית) בהגבלת הכיפוף אך חלה החמרה בהגבלה הקיימת ביישור. אלא שלטעמי אין בכך כדי לחרוץ את גורל הבקשה, כאשר נוצרו נסיבות חדשות, שלא עמדו לנגד עיני הוועדה הרפואית, המצדיקות הערכת מצב מחודשת שכן מדובר בנסיבות בעלות משמעות שבכוחן להשפיע השפעה מהותית על המצב הרפואי. בעניין שנדון בהחלטת השופט (כתוארו אז) ת' אור ברע"א 8323/98 אוחיון נ' קערור [פורסם בנבו] (12.4.1999) ניתן לנתבעים היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל כאשר הובאו לבית המשפט נתונים, שלא עמדו לנגד עיני הוועדה הרפואית, על אפשרות ביצוע ניתוח לשיפור מצבו של התובע. קל וחומר שכך יש לנהוג כאשר לאחר קביעת דרגת הנכות על-ידי המל"ל עברה המבקשת שני ניתוחים באיבר הפגוע, מהלך המצדיק הערכה מחודשת של מצבה הרפואי.
סיכומם של דברים, סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) קובע, כי אם "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה". יחד עם זאת, הסיפא של סעיף 6ב לחוק הפיצויים מסמיכה את בית המשפט להתיר לבעל דין בתביעה על פי חוק הפיצויים להביא ראיות לסתור את הקביעה של דרגת הנכות אם "שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסיקה נקבע שהטעמים המיוחדים שיצדיקו קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור את הקביעה על-פי דין כוללים גם טעמים עובדתיים שיש בהם ללמד על שינוי מהותי במצבו של הניזוק. בענייננו הצביעה המבקשת על כך שמאז שניתנה קביעת הוועדה בעניינה היא נאלצה לעבור שני ניתוחים וייתכן אף שתיאלץ לעבור ניתוח נוסף. מטבע הדברים, המידע על הניתוחים ותוצאותיהם לא עמד בפני הוועדה בעת שניתנה קביעתה בעניינה של המבקשת (לעניין קביעת ועדה שלא עמד בפניה מלוא המידע אודות התובע ראו, בין היתר, רע"א 3233/94 קרנית נ' פלבינסקי [פורסם בנבו] (28.8.1994)). סבורני, כי התפתחויות עובדתיות אלה, קרי שני ניתוחים וכן ההמלצה לעבור ניתוח נוסף, מלמדים על פוטנציאל אמיתי וממשי לכך שחל שינוי משמעותי במצבה של המבקשת (ולו על כך שמצבה טרם התייצב) ובנסיבות אלה, יש מקום להתיר לה להביא ראיות לסתור ואין מקום להפנותה להגשת תביעת החמרה למל"ל (ראו: י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 532 (מהדורה רביעית, תשע"ג); א' ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סידרי דין וחישוב הפיצויים 781 (מהדורה רביעית, תשע"ב)).
נוכח האמור לעיל, החלטת בית משפט השלום מיום 10.5.2012, על כל חלקיה, בטלה, כמו גם החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.5.2013, על כל חלקיה. ניתן למבקשת היתר להביא ראיות לסתור את קביעת ועדת הערר של המל"ל ובית משפט השלום ידון במינוי מומחה מטעמו לעניין זה. כמו כן נוכח התוצאה אליה הגעתי איני רואה להידרש לטענות הצדדים באשר להיקפו של סעיף 1(8) לצו בתי המשפט. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת, בשלוש הערכאות, בסך 15,000 ש"ח.ניתן היום, ‏י"ט בטבת התשע"ד (‏22.12.2013).
צ' זילברטל 54678313-4396/13
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

רע"א 4396/13 פלוני נגד הפול חברה לביטוח בע"מ

בבית המשפט העליון רע"א 4396/13

פסק-דין

בבית המשפט העליון
רע"א 4396/13