ת"א 15234-10-16 עיזבון מנוח נגד מדינת ישראל – שב"ס וביה"ח לניאדו

בית משפט השלום בהרצליה
ת"א 15234-10-16

בפני כב' השופטת לימור רייך – סגנית הנשיא

תובעים:

1. עיזבון המנוח פלוני ז"ל
2. פלוני
3. פלונית

נגד

1. מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר
2. בית חולים לניאדולפניי בקשת התובעים לגילוי ספציפי, עיון והעתקת דו"ח ועדת החקירה, אשר מונתה על-ידי הנתבעת 1 ( להלן: "הנתבעת") לבדיקת האירוע מושא התביעה בשירות בתי-הסוהר ( להלן: "דו"ח החקירה").1. ביום 24.10.09 נקבע מותו של המנוח, לאחר שנמצא תלוי בתא בבית-המעצר " הדרים", במסגרת מעצרו כ"עצור ימים" בחשד לרצח. בדיקה פתולוגית של גופת המנוח העלתה, כי הוא נפטר כתוצאה מחנק מכני בעקבות הידוק לולאה סביב לצוואר ( להלן: "האירוע").2. התביעה הוגשה על-ידי עיזבון המנוח באמצעות יורשיו, כאשר הטענות כנגד הנתבעת מתמקדות בעיקר בהפרת חובת הזהירות כלפי המנוח שהיה תחת משמורתה; אי נקיטת אמצעי זהירות סבירים לשמירה צמודה עליו כמתחייב ממצבו הנפשי וממילא אי מניעת התאבדותו.3. במסגרת הבקשה שלפניי, עותרים התובעים לגילוי דו"ח החקירה, בטענה שיש בו כדי לשפוך אור על נסיבות האירוע, שהובילו למות המנוח וכן עותרים לחיוב הנתבעת בהוצאות משמעותיות בגין התעלמותה החוזרת ונשנית לטענתם מהחלטות בית-המשפט.

   4. הנתבעת מתנגדת לבקשה בטענה, כי דו"ח החקירה מהווה " תכתובת פנימית" שנערכה לצורך לימוד והפקת לקחים פנים ארגוניים ואשר גילויה ומתן עיון בה עלול לפגוע במדינה או במי מעובדיה, נוכח האינטרס הציבורי, המחייב כי עובדי הציבור יוכלו להביע את דעותיהם ומסקנותיהם באופן חופשי, בנאמנות ובאמינות; בהינתן, סעיף 131 א(ב) לפקודת בתי הסוהר [ נוסח חדש], התשל"ב – 1971 ( להלן: "פקודת בתי הסוהר") הקובע, כי דברים שהושמעו במהלך חקירתה של ועדת חקירה לא יתקבלו כראיה במשפט; בשים לב לכך שדו"ח החקירה מהווה " עדות שמיעה" ו- "עדות סברה" שאינן קבילות והן גם חסויות ובהינתן סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998 ( להלן: "חוק חופש המידע"), לפיו לטענתה, היא אינה חייבת לגלות מסמכים פנימיים ושיטות עבודה.

   5. עוד טוענת הנתבעת, כי בית-המשפט אמור להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדויות הקבילות שיוצגו בפניו בהתאם לדיני הראיות ואיננו כפוף לממצאים או מסקנות העולות מדו"ח החקירה וממילא, שאין בדו"ח זה כל רלוונטיות. הנתבעת עותרת לחיוב התובעים בהוצאותיה.

   6. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבורה, כי דין בקשת התובעים להתקבל. ואפרט.

   7. נקודת המוצא בנושא של גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מרבי, שכן המטרה אותה יש לקדם הינה חתירה אחר האמת העובדתית העומדת ביסוד ההליך המשפטי. חשיפת האמת מותנית בקיום הליך הוגן שבו ניתן יהיה לפרוש את מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית לדיון המתנהל בין הצדדים ולשאלות השנויות במחלוקת.

   8. לצד האמור, זכות העיון אינה מוחלטת ויכול שהיא תיסוג בפני ערכים ואינטרסים נוגדים, בין אם לנוכח קיומו של חיסיון ( סטטוטורי או הלכתי) ובין אם בשל קיומו של אינטרס נוגד אחר אשר בנסיבות המקרה יש לייחס לו משקל בכורה. בהקשר זה כבר נפסק, כי " לא בנקל יחסום בית-המשפט גילוים של מסמכים. הגישה כלפי חסיונות הינה, במידה רבה, חשדנית. הנחת המוצא היא אפוא, שיש לתת עדיפות לזכות העיון… רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון, והדבר מותנה בקיומו של ערך בעל משקל המצדיק גריעה מחובת הגילוי והעיון [ ראו רע"א 4781/12 י.מ. עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 6.3.13)].

   9. עוד נקבע, כי " הדיון בטענת חיסיון נחלק לשלושה שלבים מרכזיים: בשלב הראשון על מבקש הגילוי להוכיח, כי המסמך המבוקש הוא רלוונטי לזירת המחלוקת. באם נמצא כי המסמך רלוונטי כאמור, נקודת המוצא היא, כי יש להורות על גילויו אלא אם יצביע הצד השני על קיומו של חיסיון או אינטרס הראוי לגבור. השלב השני מתמקד אפוא בשאלת קיומו של חיסיון או ערך מרכזי נוגד אחר. אם הוכח שאמנם קיים חיסיון או ערך כאמור – יש לבחון האם החיסיון הינו יחסי או מוחלט. ככל שהחיסיון הוא יחסי וככל שנמצא כי קיים ערך נוגד בנסיבות העניין, יידרש בית-המשפט במסגרת השלב השלישי להכריע בשאלה האם יש להעדיף את הסתרת המסמך על פני גילויו. זאת ייקבע על יסוד נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, כאשר בית-המשפט יבחן האם ' הצורך לגלותה … לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה'" [ראו רע"א 4781/12 שלעיל].

   10. במקרה שלפני, לא תתכן מחלוקת, כי דו"ח החקירה, אשר נערך על-ידי הועדה מטעם הנתבעת לצורך בדיקת נסיבות האירוע מושא התביעה הוא רלוונטי לדיון המתנהל בין הצדדים ולשאלות השנויות במחלוקת והוא עשוי לשפוך אור על נסיבות מותו של המנוח ולתרום לגילוי האמת. הדברים נאמרים ביתר שאת, לנוכח הנסיבות בהן נפטר המנוח, שעה שהיה תחת משמורת הנתבעת וממילא לנוכח קושי התובעים הכרוך מטבע הדברים בהוכחת טענותיהם. אלא שכאמור, הנתבעת מתנגדת לגילוי ועיון בדו"ח החקירה. להלן אתייחס לכל אחת מטענותיה.

   11. באשר לטענה, כי מדובר ב"תכתובת פנימית", אשר חשיפתה עשויה לפגוע באינטרס הציבורי, אני סבורה, כי אין די בטענה כללית כאמור של פגיעה באינטרס הציבור כדי להקים חיסיון והנתבעת אשר הנטל מונח על כתפיה גם לא הוכיחה, כי אכן קיים אינטרס הראוי לגבור בנסיבות הנדונות. מכל מקום אינני סבורה, כי יש בגילוי דו"ח החקירה במקרה הנדון כדי לפגוע באינטרס הציבור כי עובדי הציבור יוכלו להביע דעותיהם ומסקנותיהם באופן חופשי, שעה שאין זה מן הנמנע, כי בבוא העת אלה ממילא יזומנו לעדות ויהיו מחויבים להעיד אמת על אופן התנהלותם עובר להתרחשות האירוע.

   12. אומנם סעיף 131 א(ב) לפקודת בתי הסוהר קובע, כי " שום דבר שהושמע במהלך חקירתה של ועדת חקירה, בין מפי עד ובין באופן אחר ושום דין וחשבון של ועדת חקירה לא יתקבל כראיה במשפט…" ומכאן שעל פניו ומבלי לקבוע מסמרות, דו"ח ועדת החקירה אינו קביל. עם זאת, אין בכך כדי למנוע את הגילוי והעיון בדו"ח החקירה על-ידי הצד שכנגד, הואיל ואין מדובר בשלב הבאת הראיות, כי אם בשלב ההליכים המקדמיים ובשלב זה, ממילא אין מקום לדון בשאלת הקבילות.

   ראו בהקשר זה רע"א 4999/95 Alberici International שותפות רשומה זרה הרשומה בישראל ואח' נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד נ(1) 39, שם נפסק, כי "… אי-קבילות כראיה לחוד וחיסיון לחוד…. אין זה השלב של הגשת ראיות ואין במתן אפשרות לעיין במסמכים כדי להשליך על נושא קבילותם במהלך המשפט…" [ההדגשה אינה במקור].

   13. הדברים נכונים אף ביתר שאת באשר לטענת הנתבעת, לפיה דו"ח החקירה מהווה " עדות שמיעה" ו-"עדות סברה". מכל מקום ולמעלה מן הצורך יוער, כי מגמת הפסיקה אינה אלא לצמצום הסייגים החלים על קבילות של ראיות, כדי להותיר בידי בית-המשפט את הסמכות להחליט על משקלה של הראיה.

   14. זאת ועוד, אין מקום בנסיבות העניין להחלת סעיף 9( ב) לחוק חופש המידע, שעה שאין מדובר בבקשה למימוש זכות כללית לגילוי מידע לפי חוק חופש המידע, כי אם בבקשה לגילוי מסמכים במסגרת התדיינות קונקרטית כשלמבקשים עניין מיוחד בגילוי אותם מסמכים. וכפי שכבר נפסק בבר"ע ( מחוזי-ירושלים) 2224/06 דודו מזרחי ואח' נ' א' ב' ( פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 11.2.07 ), כי " … מקום שבו מדובר בגילוי מסמכים במסגרת התדיינות ספציפית כאשר למבקש עניין מיוחד בגילוי, אין עומדת לצד האחר עילת החיסיון הקבועה בסעיף 9 לחוק חופש המידע. זאת כמובן בתנאי שהמסמכים שהעיון בהם מבוקש אינם חסויים מכוח עילות החיסיון האחרות המוכרות בדין ( כמו מסמכים שהוכנו לקראת משפט)…" [ההדגשה אינה במקור].

   15. הנתבעת מוסיפה וטוענת כאמור, כי בחשיפת הדו"ח יהיה כדי לחשוף את שיטות העבודה שלה שלא לצורך ובכך עשויה לפגוע בפעולותיה בעתיד. טענה זו נטענה בעלמא ללא כל תימוכין ולאחר שעיינתי בדו"ח החקירה גם לא מצאתי, כי גילויו עשוי לחשוף שיטות עבודה כלשהן של הנתבעת או פגיעה אפשרית בפעולותיה בעתיד.

   16. למען לא ימצא הנייר חסר יוער, כי אין בפסקי-הדין אליהם הפנתה הנתבעת כדי לסייע בידה, שעה שאלה אינם רלוונטיים לעניין הנדון. כך למשל, במסגרת בג"צ 2534/97 ח"כ יונה יהב ואח' נ' פרקליטות המדינה ואח' פ"ד נא(3) 39 אליו מפנה הנתבעת התבקש גילוים של חומר חקירה, דו"ח מסכם של המשטרה וחוות-דעת של צוות הפרקליטים אשר בחן את תיק החקירה המשטרתי, כל זאת במסגרת עתירות שהוגשו כנגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה לסגור תיקי חקירה שניהלה המשטרה בנוגע להתנהגותם של ראש הממשלה ושל שר המשפטים. בענייננו, בשונה מאותו עניין, אין מדובר בתכתובות פנימיות בין אנשי הרשות הציבורית או בין רשויות השלטון, כי אם בדו"ח ועדת חקירה אשר הוקמה כדין לצורך בדיקת נסיבות אירוע ההתאבדות מושא התביעה והפקת לקחים.

   17. כך גם יתר פסקי הדין עוסקים בבקשות לגילוי סיכום חקירה במשטרה; התייעצויות פנימיות או דוחות אשר נערכו על-ידי עובדי הציבור כחומר עזר לגיבוש עמדתם בעניינים התלויים בפני בית-המשפט וממילא אינם רלוונטיים לענייננו.

   18. עוד יוער, כי ההכרעה הסופית בשאלה האם אירוע ההתאבדות נגרם בעקבות הפרת חובותיה של הנתבעת אם לאו, נתונה אך בידי בית-המשפט ואינה תלויה במסקנות ועדה כזו או אחרת, אלא במכלול העדויות והראיות הקבילות שיוצגו בפני בית-המשפט.

   19. מכאן, שהנתבעת לא הרימה הנטל להוכיח, כי במקרה דנא קיים חיסיון או ערך אחר שיש בו כדי למנוע את עיון התובעים בדו"ח החקירה ומשכך אני נעתרת לבקשה. הוצאות תישקלנה בתום ההליך.

   20. הנתבעת תמציא בידי התובעים את דו"ח החקירה ללא כל דיחוי והצדדים יפעלו להגשת תחשיבי נזק. התובעים בתוך 30 יום מהיום והנתבעים בתוך 30 יום לאחר מכן. תז"פ ליום 24.2.19, לצורך בחינת שיגור הצעה לפשרה.

   ניתנה היום, י' טבת תשע"ט, 18 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.