המקרה שלפנינו מתחיל בסיפורו של בחור צעיר, אשר בעת ששהה במאסר, נדקר בצורה אכזרית בפניו, על-ידי אסיר אחר!
נקפוץ רגע לסוף – תבענו את השב"ס (התנהל בביהמ"ש השלום בהרצליה בפני כב' השו' עמיעד רט בת.א. 28524-07-16) בגין רשלנותם כלפי הלקוח שלנו והשגנו לו פיצוי חסר תקדים בסך של 129,721 ₪! ומדוע מדובר בפיצוי חסר תקדים? מהסיבה הפשוטה, שרוב רובן של תביעות הרשלנות כנגד השב"ס נדחות על הסף ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בנזק צלקתי "בלבד". כעת נפרט: האירוע החל בכך, שהלקוח שלנו (בעודו אסיר) היה אמור להיות מועבר לבית סוהר אחר והושאר ללא כל השגחה, בחדר המתנה של בית הסוהר. באותה העת, שהה באותו חדר המתנה אסיר אחר.
כאן נעצור את עובדות הסיפור ונסביר – כשיטת עבודה, השב"ס אוספת מידע מודיעיני אודות האסירים שתחת אחריותה ומבררת מה טיב הקשרים ביניהם. הדבר נועד בכדי להימנע ממצבים בהם, אסירים שיש ביניהם היסטוריה רעה, יימצאו באותו בית סוהר/אגף ובכך מונעים קטטות ואלימות. לכל אסיר יש בתיקו האישי "רשימת מסוכסכים" שכזו.
בחזרה לעניינו – התובע שלנו והאסיר הנוסף שהושארו בגפם בחדר ההמתנה, היו "מסוכסכים" ידועים. מעבר לכך שלא היו צריכים להימצא באותו בית סוהר, וודאי ובוודאי שלא היו צריכים להישאר יחד ללא השגחה. בעוד שהלקוח שלנו המתין בחדר ההמתנה, לבד וללא השגחה של סוהר, אותו אסיר מסוכסך קרא בשמו ולפני שהבין מי קורא לו, נחתך בפניו עם לא פחות מאשר, סכין יפני.
שירות בתי הסוהר, אמון בין היתר, על שמירה על ביטחון האסירים שבאחריותו. לא משנה מה הסיבה שבגינה אדם נמצא כעת בבית הסוהר, אנחנו מאמינים, שכל אדם באשר הוא, זכאי לביטחון הגוף והנפש. צר לנו, כי השב"ס לא מתנהל על-פי כלל בסיסי זה. ההלכה הקבועה בבתי המשפט בעניינים מסוג זה קובעת כי השב"ס אמור לשמור על האסירים, אך אינו יכול לצפות מראש, שאסיר מסוים יתקוף ו/או ייתקף בידי אסיר אחר. אנחנו חושבים שזה לא מספיק טוב. במקרים רבים, הדבר מאפשר לשב"ס להתחמק מפיצוי רק בגין ריבוי מקרי אלימות בין אסירים והטענה, כי אינם יכולים למנוע הכל וכך נותרים אסירים רבים עם נזק ללא פיצוי.
בגין עבודה מאומצת ושקדנות, עלה בידנו להוכיח כי היו לשב"ס אינדיקציות מוקדמות אודות הסכסוך הקיים בין האסירים ורק מתוקף עובדה זו, היה על הסוהרים להתנהל ביתר זהירות ולא לאפשר להם להימצא באותו אגף בטח שלא לבד מבלי השגחה. לא זו אף זו. הנזק של הלקוח שלנו בפועל היה נזק צלקתי, אשר לרוב, לא זוכה להכרה כנזק תפקודי ומכאן, שהפיצוי, אם בכלל ניתן, הינו נמוך ביותר. הצלחנו להוכיח, שהצלקות הספציפיות על פניו של הלקוח שלנו בשילוב עם עברו כאסיר, חורצות את גורלו התעסוקתי והאישי ולכן הגענו לפיצוי גבוה, באופן יחסי.
